בן לטיפה-עדינה ואברהם, נולד בחודש מאי 1929 בדמשק, בירת סוריה. בן למשפחת צורפים שיצאו מוניטין לטיב עבודתם ברחבי סוריה. בני המשפחה לא השלימו עם החיים בגלות ערב ובשנת 1933 עלו לארץ. דויד התחנך בבית-החינוך בחולון וכשסיים את הכיתה השביעית החל לעזור למשפחה הגדולה ועבד בבית-חרושת למסגרות. עם זאת לא הזניח את לימודיו ואחרי יום העבודה היה נוסע העירה ללמוד בבית-הספר המקצועי על שם מכס פיין. מתחילת 1947 היה פעיל ב"הגנה" ונשלח להגנת מקומות שונים ולפעולות שונות בתקופת המאבק בבריטים.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות התייצב מיד לשירות צבאי בחטיבת "הראל" וצורף למלווי השיירות לירושלים. ביום שבת, ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948), בשעות הבוקר, יצאה מירושלים שיירה גדולה להביא אספקה ותגבורת לגוש עציון. הכוונה היתה לנצל את ההפתעה, לפרוק במהירות את הציוד ולחזור לירושלים. השיירה הגיעה לגוש ללא תקלות, אך התעכבה במקום מעל המתוכנן בשל בעיות בפריקה והעמסה. שהות זו איפשרה לכוחות הערביים להתארגן ולהזעיק כוחות לאזור. בדרכה חזרה נתקלה השיירה במספר מחסומים ובירי, אך הצליחה להגיע עד אל-חדר, כ2- ק"מ דרומית לבית לחם. במקום זה הוקם מחסום גדול, והמשוריין פורץ-המחסומים לא הצליח להתגבר עליו ונשאר תקוע במקום. המשוריין היה נתון באש כבדה ומרבית הלוחמים נפצעו. עם ערב נזרקו על המשוריין בקבוקי מולוטוב והוא התלקח. שלושה לוחמים הצליחו להיחלץ ממנו ומפקד המשוריין פוצץ אותו, על הפצועים שהיו בו. השיירה נעצרה והיתה נתונה לאש הולכת וגוברת של הערבים. חלקה האחורי הצליח להסתובב ולחזור לגוש עציון. אנשי השיירה התרכזו בבית אבן ליד נבי-דניאל וניהלו קרב עם המוני ערבים עד לפנות-ערב יום המחרת. במועד זה הגיע למקום כוח צבא בריטי ובחסותו פונו אנשי השיירה, אך כלי הנשק וכלי הרכב נמסרו על-ידי הבריטים לערבים. בקרב זה נפל, ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948). נקבר בסנהדריה בירושלים.

ביום ט"ז בחשוון תשי"ב (15.11.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.